ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 15.3.2011 אשר קיבל חלקית ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט) והורה כי בשלב זה אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר וכי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיורה על הגשת תסקיר מעצר ולאחר מכן יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה.
1. במהלך שנת 2009 הוגש נגד העורר, יליד 1955, כתב אישום בבית משפט השלום בפתח תקוה (ת"פ 20130-07-09) המייחס לו שישה אישומים שעיקרם תקיפה בנסיבות מחמירות של בת זוג (י.ב להלן: המתלוננת), תקיפה סתם של בת זוג, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של איומים ועבירה של היזק לרכוש במזיד. בגין הליך זה לא נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההלכים. העורר כפר במיוחס לו והתיק נקבע לשמיעות הוכחות ליום 23.2.2011. יומיים לפני מועד שמיעת ההוכחות, הגיעה המתלוננת למשרדי המשיבה לצורך רענון עדותה ומסרה כי העורר עבר כלפיה עבירות נוספות - הן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נשוא הערר - ועיקרן איומים ושיבוש הליכי משפט. בשל עבירות אלו הגישה המתלוננת תלונה נוספת למשטרה. ביום 23.2.2011 העידה המתלוננת בת"פ 20130-07-09 בדלתיים סגורות בשל חששה מאחות העורר, פ.ל (להלן: פ') ובמהלך עדותה העידה שפ' הרביצה לה והיא ובתה איימו עליה שאם תעיד נגד העורר זה יהיה הסוף שלה. בתום אותו הדיון עוכב העורר לחקירה ונעצר בשל התלונה הנוספת. ביום 24.2.2011 הוגשה הצהרת תובע ומעצר הימים של העורר הוארך בהחלטת בית המשפט השלום (כב' השופטת שעשוע-מימון) עד ליום 27.2.2011. בפרוטוקול הדיון ציין בית המשפט כי המתלוננת ברחה למעון לנשים מוכות ועובדה זו מהווה חיזוק לגרסתה כי העורר מאיים עליה ומסוכנותו נובעת מכך שיש לו מניע לנקום בה על שהעידה נגדו.
2. ביום 27.2.2011 הוגש לבית משפט השלום בפתח תקווה כתב אישום נשוא הערר, בו מיוחסות לעורר עבירות של איומים ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, העורר והמתלוננת התגוררו במועדים הרלוואנטיים בביתם ברחוב הנריטה סולד 6 בפתח תקווה. ביום 3.3.2009 איים העורר על המתלוננת באמרו שאם הוא יהיה מאחורי סורגים הוא ירצח אותה והיא תיקבר ליד אביה. כתוצאה ישירה מהאיום, כתבה המתלוננת מכתב למשיבה בו ביקשה לחזור בה מתלונתה נגד העורר בת"פ 20130-07-09. עוד נטען בכתב האישום כי בין יום 27.12.2010 עד ליום 14.2.2011 העורר איים על המתלוננת מדי יום באמרו שאם תבוא להעיד הוא ירצח אותה.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בדיון שהתקיים באותו היום טען העורר כי הוא זה שביקש להתגרש מן המתלוננת וכי היא נכנסה לדירתו למרות שבית הדין הרבני בפתח תקווה הוציא במעמד צד אחד צו לפינוי המתלוננת מדירתו. בהחלטתו מיום 27.2.2011 הורה בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בפתח דבריו ציין בית המשפט כי מדובר בגרסה מול גרסה ואין מחלוקת בין הצדדים שקיים נגד המתלוננת צו מניעה שניתן על ידי בית הדין הרבני, האוסר עליה להיכנס לדירת העורר ולכאורה היא הפרה את הצו. עובדה זו, כך נקבע, פוגעת באופן משמעותי בעוצמת הראיות הקיימות כנגד העורר. בית המשפט הדגיש כי המשיבה לא נתנה הסבר של ממש לגבי ההליכים המשפטיים שננקטים, אם ננקטים לגבי הפרת הצו על-ידי המתלוננת. בנסיבות אלה ובשל חולשת הראיות הורה בית משפט השלום על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אביו ברחוב רש"י בירושלים בפיקוחה של פ', אחות העורר, ואסר עליו ליצור קשר כלשהוא עם המתלוננת. כמו כן הורה בית המשפט על הפקדת ערובות הכל כמפורט באותה החלטה.
לבקשת המשיבה עוכב ביצוע ההחלטה עד ליום 28.2.2011 ובאותו היום הגישה המשיבה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז וטענה, בין היתר, כי בית משפט קמא שגה בכך שהתעלם מחומרת המעשים המיוחסים לעורר וממסוכנותו וכן מכך שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי ל-4 חודשים שנגזר עליו בת"פ 2639/07 בו הורשע בעבירת אלימות נגד המתלוננת. העורר טען מנגד, בין השאר, כי היה נשוי למתלוננת כחמש שנים וכי היא משתמשת בתלונות נגדו ככלי ניגוח בהליך הגירושין, על מנת לקבל כספים ורכוש.
3. בהחלטתו מיום 15.3.2011 ציין בית המשפט המחוזי מרכז כי העובדה שמדובר בגרסה מול גרסה אינה עילה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר שכן בשלב המעצר אין בית המשפט נדרש למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים וכל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה שהן מקימות. בית המשפט הדגיש כי בסכסוך בין בני זוג בדרך כלל מדובר בגרסה מול גרסה. עוד ציין בית המשפט כי בשלב זה תלויים ועומדים נגד העורר שני כתבי אישום, האחד בת"פ 20130-07-09 בו נשמעות הוכחות והשני הוא התיק נשוא הערר. בית המשפט הוסיף וקבע כי מסוכנותו של העורר עולה מעובדות כתב האישום וכן מן העובדה שהורשע בעבר (בת"פ 2639/07) בעבירת אלימות כנגד המתלוננת, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. על כן, סבר בית המשפט המחוזי כי אין להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בטרם תיבחן מסוכנותו והורה כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיזמין תסקיר מעצר ויבחן אם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
העורר אינו משלים עם החלטה זו ומכאן הערר שבפני.
4. העורר טוען כי המתלוננת היא אישה מניפולטיבית, תככנית ואינטרסנטית אשר אינה מהססת לטפול עליו אשמות שווא וכל מעייניה נתונים לרכושו (הדירה בפתח תקווה) ולכספים שהיו לו. לטענתו, לאחר כל ניסיון מצידו לסיים את הקשר ולהתגרש ממנה פנתה המתלוננת למשטרה בתלונות שווא והוא סוקר בהרחבה את מערכת היחסים ביניהם ומציין כי פער הגילים בינו למתלוננת הוא 20 שנים וכי הכיר אותה לאחר שעבר ניתוח לב פתוח בשנת 2000. לטענתו היא נישאה לו לאחר שהבינה שהוא אדם ערירי ללא ילדים ונתנה עיניה ברכושו. העורר מציין כי במהלך התקופה שבה היו נשואים התגוררו הוא והמתלוננת בדירה שבבעלותו בפתח תקווה אך היחסים ביניהם לא היו טובים והמתלוננת הפעילה עליו לחצים שונים, הכתה אותו, השליכה מזון שקנה למשק הבית, העלימה חפצים שלו וכיוצא בזה. המתלוננת אף הטרידה את אחותו פ', עד שזו נאלצה להוציא צו הרחקה נגדה. העורר מוסיף בהקשר זה כי מדבריה של פ' בבית המשפט בדיון על בקשת ההרחקה עולה שהמתלוננת סילקה את העורר מביתו שלו ולפיכך הוא הלך לבית אחותו; כי בשיחה טלפונית שהתקיימה בינה ובין פ' סירבה המתלוננת לתת לעורר להיכנס הביתה; וכן כי המתלוננת הגיעה לביתה של פ' והשליכה נעליים על הדלת בשעה 2 בלילה. בהמשך לאירועים אלו, כך טוען העורר, הוא ביקש להתגרש מן המתלוננת בשנת 2005 ולצורך כך פתח תיק בבית הדין הרבני. באותו מעמד אף הוגשה תלונה נגד המתלוננת בגין הפרת הסדר הציבור ותקיפת העורר. העורר מוסיף וטוען כי תלונות אלה וכן תלונות נוספות שהגיש נגד המתלוננת נסגרו כולן בלא שנבדקו והמתלוננת סירבה להתגרש ולא הייתה מוכנה לקבל ממנו גט. העורר מפנה בהקשר זה לעדותו בבית הדין הרבני לפיה פתח כבר לפני שנים תיק גירושין אך סגר אותו בשל כך שהמתלוננת איימה עליו שהיא תקבור אותו. לטענתו בשל איומיה של המתלוננת שהיא תסבך אותו במשטרה הוא סגר את התיק הראשון ואת התיק הנוסף לגירושין פתח ביום 22.10.2008.
העורר מוסיף וטוען כי לאחר שהגיש תלונה נגד המתלוננת הגישה גם היא תלונה נגדו בשל כך שדחף אותה - ובעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום והוא הודה במיוחס לו שם בעצת סנגורו ודינו נגזר למאסר על תנאי ל-4 חודשים כמפורט לעיל (ת"פ 2639/07).
תלונה נוספת נגדו הוגשה על ידי המתלוננת ביום 22.11.2008, לאחר שחזר והגיש תביעת גירושין נגדה כאמור, ובעקבותיה הוגש נגדו כתב האישום בת"פ 20130-07-09, המתברר בפני בית משפט השלום בפתח תקוה כמתואר לעיל. במקביל הגישה המתלוננת בקשה לעיכוב יציאתו מן הארץ וכן הגישה ביום 2.12.2008 תביעה להצהרת חלקה ברכוש, לרבות בדירה שבבעלותו. ביום 31.12.2008, התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה ובו הוצא צו הרחקה הדדי בין המתלוננת לעורר והוא עזב את הדירה למשך שלושה חודשים.
עוד נטען כי ביום 1.7.2010 התגרשו בני הזוג אך למרות זאת המתלוננת המשיכה לגור בדירת העורר. עוד מציין העורר כי ביום 9.2.2011 הוציא בית הדין הרבני צו הרחקה נגד המתלוננת אך היא לא צייתה לצו, וביום 14.2.2011 הורה בית הדין על פינויה מהדירה אך היא שוב סירבה להתפנות. לטענתו, רק לאחר שתי תלונות מצידו למשטרת ישראל, פונתה המתלוננת מהדירה על ידי המשטרה והוא מדגיש כי שישה ימים לאחר מכן היא שבה והגישה נגדו תלונה חדשה, היא התלונה שהולידה את כתב האישום נשוא הערר. העורר מכחיש את גרסת המתלוננת וטוען כי מדובר במתלוננת בעייתית שגם אמה הוציאה נגדה צו הרחקה לאחר שפגעה בה והיא לא היססה לדחוף אותו בבית הדין הרבני ולאיים עליו בקול כי תקבור אותו.
5. עוד טוען העורר כי לא נערך עימות בינו למתלוננת באף אחד מהתיקים; לא נערכה בדיקת פוליגרף למרות הסכמתו לכך; לא נחקרו עדים ממשפחת העורר שראו אותו פצוע בעקבות מכות שנתנה לו המתלוננת; לא הוצא פלט שיחות אשר מוכיח את טענתו כי המתלוננת הטרידה אותו ללא הרף בטלפון; ולא הוצגו כל תלונותיו במשטרה כלפי המתלוננת. העורר שב ומדגיש כי מדובר בגרסה מול גרסה וכי בשל מחדלי החקירה שצויינו יש חולשה רבה בראיות לכאורה. עוד טוען העורר כי הוא אינו מסוכן אלא אדם שקט, דל ומוגבל ביכולותיו המתקיים מקצבת ביטוח לאומי. לטענתו, המסמכים שהמציאה המתלוננת מבית חולים הינם בגין טיפולים שעברה לאחר פציעה בתאונת דרכים ועוד הוא טוען כי הינו בן 58, לאחר שני התקפי לב וניתוח לב פתוח וגם במהלך המעצר הוא אושפז ליומיים במחלקה הקרדיולוגית. העורר מוסיף וטוען כי בית משפט המחוזי קבע שיש להזמין תסקיר מעצר בעניינו לצורך בחינת האפשרות לשחרורו לחלופה, אך נוכח שביתת העובדים הסוציאליים (שטרם הסתיימה בעת הגשת הערר), אין לדעת מתי תתאפשר קבלת התסקיר ולטענתו ניתן לשחררו לחלופת מעצר גם ללא תסקיר כהחלטת בית משפט השלום.
המשיבה מצידה מתנגדת לשחרור העורר לחלופת מעצר בטרם קבלת תסקיר מעצר. עם זאת, היא מציינת כי מבירור שערכה עולה כי התסקיר אינו צפוי להתקבל עד ליום 3.4.2011, כפי שהורה בית משפט קמא, וכי בדעת שירות המבחן ששב בינתיים לעבודה, לעתור לדחייה בהגשת התסקיר בשל עומס העבודה שהצטבר אצלו וזאת לפחות עד 13.4.2011.
6. דין הערר להתקבל. מדובר בפרשה מורכבת של סכסוך בין בני זוג המולידה זו הפעם השלישית כתב אישום נגד העורר. בית המשפט שיידרש להליך העיקרי באישום נשוא הערר יצטרך להכריע כמובן מהי הגרסה שאותה הוא מבכר ובצדק ציין בית המשפט המחוזי כי שלב המעצר אינו השלב הראוי להידרש לסוגיות של מהימנות. יחד עם זאת בהינתן מכלול הנתונים הנוגעים לעניין עליהם עמדתי בהרחבה לעיל ובהם: סכסוך הגירושין המתנהל בין הצדדים וספיחיו; מצבו הרפואי של העורר; חולשת הראיות לכאורה; עוצמת המסוכנות המיוחסת לו שאינה מן הגבוהות; ובעיקר - העובדה שתסקיר המעצר בעניינו אינו צפוי להתקבל לפני 13.4.2011, אני סבורה כי האיזון הראוי במקרה זה מצדיק את שחרורו לחלופת מעצר בתנאים ובמגבלות שקבע בית משפט השלום, וכך אני מורה.
הערר מתקבל, אפוא, והחלטתו של בית משפט השלום בעניין שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אביו בירושלים ובפיקוח פ', אחותו, תשוב על כנה לרבות כל יתר התנאים המגבילים שנקבעו בה.
ניתנה היום, כ"ה באדר ב', תשע"א (31.3.2011).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מא+הג